שיכור ומסטול
נמאס מהכל
לא מצליח בכלום
כל האמונות
כל העקרונות
כולם נובלים מולי
בלי יכולת לעשות כלום
רק לעמוד בצד ולהביט
לראות את הכל מתרסק
מנסה לדבר
רוצה להגיד
אך הכל נמצא עמוק מידי
כל כך הרבה לתת ולהתעסק
על פני השטח
אך בפנים הרבה יותר גרוע
דמעות עולת
מי אני
צל של ספק מקרטע מבפנים
לזוז או לא
שקר קטן אחד נוסף
רדוף ע"י עצמי
מנותק מנפשי
עכשיו אתה מבין אותי?
מלא באשמה על הכל
מצטער על עצמי בשל האשמה שבי
כך עובר לו הזמן
עוד דקה עוד שניה
בלי כלום לתת בלי מי שיעזור
בוכה על כלום שניתן
מנסה לעמוד איתן
מול הכלום שאני ממציא לעצמי
כי הכל בסדר
באמת שכך
סתם זה המצב הנתון
מערבולת תחושות נטולת היגיון
מנסה להחזיק את הראש
מותר לבלוע קצת מים
לא רוצה לשחרר את הכבל שמחבר אותי לעולם המוכר,
עולם המוסכמות והחוקים, העקרונות והחיים,
בו קשה לי להיות עצמי
;){kind=link}